למה רוב החיממות בכלובי התרנגולות נהרסות (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: כלובי תרנגולות הם סיוט אמיתי עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם לחות גבוהה, עשן אמוניה, ושכבה מתמדת של אבק – שפועלת כמעין “שמיכה מוליכה”. רוב החיממות לא יכולות לעמוד בכך. הן מכוסות בלכלוך, נוצרים בהן הבזקים, והחוטים שלהן נשרפים מהר מדי.
נמאס לנו לראות את זה קורה, לכן יצרנו חיממות בעלות טכנולוגיית אינפרא-אדום, שיכולות לעמוד בתנאים האלה.
התמודדות עם הלחות
הבעיה עם המנורות הרגילות בטכנולוגיית אינפרא-אדום היא הקירור. כאשר טיפות מים נופלות על הזכוכית, נוצרים “נקודות חמות” קטנות. הזכוכית נחממת באופן לא אחיד, נוצרים מתחים, ואז – קראק – הזכוכית נשברת.
כדי למנוע זאת, הוספנו שכבת הגנה נגד טיפות מים, ושינינו את צורת המארז. כך, טיפות המים לא יכולות להישאר על גבי הרכיבים החשמליים. על ידי שליטה באופן שבו האוויר פוגע במארז, אנו מונעים את המעגל האלים של חימום וקירור שגורם להרס המכשירים הזולים.
מניעת חדירת מים
בגלל דליפות בצינורות המים והניקיון התמידי, מים מגיעים לכל מקום. אם המים נוגעים ברכיבים החשמליים, נוצר מעגל קצר.
פתרנו זאת על ידי שימוש בקפיצים אטומים ובמסלולי חיבורים שמוסתרים. כך, המים פשוט זורמים מעל המארז. זה פשוט, אבל זה עובד.
הערה על זרימת האוויר
יש עוד בעיה: מכיוון שאנו סוגרים הכל היטב כדי למנוע חדירת מים, החיבורים החשמליים לא יכולים ל“נשום” בקלות.
אי אפשר פשוט לשים את המכשירים האלה בפינה צפופה. יש להשאיר מספיק מרווח, כפי שמומלץ במדריך. אם יש צפיפות יתר, סביר שהמכשיר יפסיק לעבוד, ואף אחד לא רוצה לתקן את החיממה באמצע הקור.
המסקנה
רצינו להעביר את נקודת הכישלון. במקום שהחיממה תיהרס בגלל קצת לחות שנוגעת בחוטים, המכשירים האלה יכולים לעבוד עד שהחוטים שלהם יגיעו לסוף חייהם.
בחוות תרנגולות עם לחות גבוהה, ההבדל הוא עצום. יש לנו חיממות שיכולות לעמוד בתנאים האלה, בלי שהן יתקלקלו כל פעם שהאוויר נהיה לח.