עצרו את שבירת כלי המעבדה שלכם: הסוד נמצא בתהליך החימום
אף אחד לא רוצה להיות זה ששובר בטעות חלק מכלי המעבדה היקרים, בגלל פגם נסתר בזגוגית. זה מעצבן, מסובך, ובאמת, קצת מפחיד.
בדרך כלל, זה קורה בגלל מתחים פנימיים בזגוגית. אם הזגוגית מתקררת בצורה לא אחידה, נוצרים מתחים בתוכה. ואז, ביום מסוים – ללא שום אזהרה – הזגוגית נשברת. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים במזגנים באור תת-אדום שיכולים לשמור על טמפרטורה קבועה ברמה של 0.1°C.
למה חשובה רמת הדיוק הזו?
בתהליך החימום, אנו פועלים בדיוק בטמפרטורת המעבר של הזגוגית. זו איזון עדין מאוד. אם המזגן משנה את הטמפרטורה אפילו בכמה מעלות, נוצר “מדרג של טמפרטורות” – כלומר, החלק החיצוני של הזגוגית נמצא בטמפרטורה שונה מהחלק הפנימי שלה.
לכן אנו משתמשים ברכיבי אור תת-אדום בעלי צפיפות גבוהה. הם מעבירים חום באופן אחיד לתוך קירות הזגוגית.
הקושי האמיתי אינו רק בחימום הזגוגית, אלא גם בניהול תהליך הקירור שלה. אם המזגן עולה על הטמפרטורה הרצויה, המתחים חוזרים שוב לחומר. יש צורך בשליטה קפדנית כדי למנוע שינויים כאלה.
מהירות ותגובה
אנו בוחרים בגלי אור תת-אדום לטווח קצר מסיבה אחת: הם מהירים מאוד. בניגוד לסלילים רגילים שלוקחים זמן רב להתחמם או להתקרר, קרינת אור תת-אדום מגיבה כמעט מיד. ברגע שהחיישן מזהה שינוי של 0.1°C, הרכיב מתאים את עצמו מיד. אין עיכובים בהעברת החום.
אנו גם מכסים את הרכיבים האלה בקוורץ איכותי. למה? כי אם המעטפת נהיית מעורפלת או נהרסת עם הזמן, החום לא יגיע לזגוגית באותו אופן. הדיוק שלנו נעלם, וכך גם השקט הנפשי שלנו.
החיסרון
כמובן, רמת דיוק כזו אינה חינמית. כדי לשמור על טמפרטורה קבועה של 0.1°C, יש צורך במערכות חשמליות מתוחכמות. אי אפשר פשוט לחבר את המערכות האלה לשקע חשמלי רגיל.
אם יש מכונות כבדות בסביבה שיוצרות רעש חשמלי, האותות שלנו יהיו לא יציבים. לעולם לא נוכל להגיע לטמפרטורה הרצויה של 0.1°C. יש צורך במעגלים מבודדים כדי שהכל יהיה יציב.